8/30

אתמול היה עוד יום בית, עם הפירורים של השאריות של הסחרחורת.
שוב יהל וגיל הביאו לי מתנה מטיול השקיעה שלהם – גומיה מוזרה –

ניסיתי לחורר אותה עם מחט מלובנת ולא הצלחתי, אז לא יכולתי לעשות בדיוק מה שרציתי. יצא תליון סתמי, והצילום הורס אותו עוד יותר. לא נורא, יום אסל יום בסל…

2 מסקנות טכניות מהתכשיט היומי:
א. אני ממש ממש חייבת לסדר לעצמי קופסת אור לצילום.
ב. אני צריכה איזשהו מקדח דק ועדין (יש לנו מקדחה, אבל היא כבדה מדי בשביל כאלו עבודות). למי יש המלצות למכשיר שאפשר לעשות איתו חורים בקוטר של 1/2-3 מ"מ בערך, בכל מיני חומרים?

ומסקנה אופרטיבית לפרוייקט – אני צריכה להעלות כל יום את תמונת התכשיט, גם אם אין לי זמן לכתוב הרבה.

7/30

את יום שישי "ביליתי" במיטה, עם שאריות כאב ראש, סחרחורת ובחילה. התכנית המקורית היתה להכין משהו מהשקית של הפול של סנפרוסט שבישלנו, או מהמכסה של הטחינה שנגמרה. בזמן שהתלבטתי יהל וגיל יצאו לטייל וחזרו עם מתנה – דיסקית מתכת יפיפיה. חיברתי לה בד בעזרת חוט רקמה, ומסביב היקפתי בשרשרת, ועכשיו אני רק צריכה למצוא שרשרת שתתאים לתליון המדהים הזה.

כמובן שבאמצע העבודה נזכרתי ששוב שכחתי לצלם תמונה של "לפני". תזכורת לעצמי – תפסיקי להיות כל כך אימפולסיבית!

6/30

את בוקר יום חמישי בילינו אצל חברה של יהל ברמת-רזיאל. כשיצאנו משם בצהריים החלטתי באופטימיות פתטית לעשות "אירוך", בתקווה שיהל ירדם בדרך הביתה. נסענו להר טייסים, עשינו תצפית, חזרנו הביתה דרך גבעת יערים (עוד סיבובצ'יק למי שלא מכיר את האיזור) ערים לחלוטין.

הדבר הטוב היחיד שיצא מכל העסק הוא ברזל שמחזיק פקק של בקבוק יין (מה יהיה כבר עם כל החפצים נטולי השמות האלו), שמצאתי בתצפית של הר טייסים (וכמובן גם הנוף הנהדר שיש שם…)

בערב קישטתי אותו עם חרוזי זכוכית סגולים, ומיהרתי חזרה למיטה.